האם יש לי פוסט טראומה?

הפרעה פוסט טראומטית, PTSD, היא הפרעה שעלולה להופיע בעקבות חשיפה לאירוע קשה כמו בזמן מלחמה, אירוע ביטחוני, תאונת דרכים או פגיעה מינית. המדריך האמריקאי לאבחון הפרעות נפשיות, ה-DSM, הרחיב בשנים האחרונות את ההגדרה של האבחנה של הפרעה פוסט טראומטית בעקבות דברים שנלמדו באירועי 9.11 בארה"ב. ההגדרה העדכנית הורחבה וכוללת לא רק את מי שחוו על בשרם את האירוע טראומתי, אלה גם למי שנחשפו לאירועים טראומתיים באופן עקיף, למשל מי ששמעו את הקרובים אליהם במצוקה או נחשפו לסרטונים של אירועים קשים.

"חשוב לזכור שבסופו של דבר רק כ- 10% ממי שחוו אירועי טראומה יפתחו הפרעה פוסט טראומטית. התהליך הטבעי לרוב מתאפיין בירידה הדרגתית לאורך זמן של התסמינים האקוטיים", מסבירה ד"ר ראובני.

גם מי שהסתתר שעות באזור עם מחבלים וכמעט איבד את חייו?

"כמובן שככל שהאירוע יותר חמור, ממושך וקשה הסיכוי לפתח תסמונת פוסט טראומטית יותר גבוה, אבל עדיין גם במקרים אלו זה לא יקרה לכולם. לרובנו יש חוסן פנימי שבא לידי ביטוי בתהליך החלמה טבעי לאורך זמן".

מה הסיכון של אדם לפתח תסמונת פוסט טראומטית?

"הסיכון משתנה וקשור לגורמים שונים, כולל מאפיינים של האירוע הטראומטי ואירועים טראומתיים שהאדם חווה בעבר. אנחנו רואים למשל יותר אנשים ששירתו בצבא במבצע צוק איתן, למשל, ורק עכשיו, במלחמה הנוכחית, מופיעים אצלהם תסמינים פוסט טראומטים. יש גורמי סיכון נוספים, כולל היסטוריה פסיכיאטרית ומשפחתית, ומאפיינים אישיותיים קודמים".

מהם התסמינים החריפים שעלולים להופיע לאחר חשיפה לאירוע טראומטי?

"יש מגוון תסמינים שיכולים להופיע, כמו למשל תחושות של עוררות יתר, רעד, דופק מהיר, הזעה, קושי לישון ותחושת דריכות. התסמינים האלו מופיעים בעקבות הפעלה של המערכת הסימפטטית ותגובת 'הילחם או ברח'. זו תגובה טבעית כחלק ממנגנון אבולוציונית שקיימת עוד מאז שחיינו ביער ונתקלנו בסכנות שונות, כמו באריה או אויב, וכדי לשרוד היה צורך להגיב באופן מהיר ומידי.

בשבעה באוקטובר הסכנה הגיעה אלינו הביתה ותחושת החרדה שהתעוררה כתוצאה מכך היא טבעית ותואמת את הסיטואציה, זאת תגובה שעוזרת לנו להתמודד ולשרוד במצב של מתח וסכנה. כאשר הסכנה מתרחקת ואנחנו נמצאים במקום יותר מוגן מצופה שתחושת הדריכות תלך ותפחת באופן הדרגתי.

עוד תסמין אפשרי הוא חוויה של זיכרונות חודרניים, פלאשבקים של האירועים הטראומטיים, תמונות, ריחות או קולות שחוזרים מהאירוע הקשה. גם זה יכול להיות מאוד משמעותי בהתחלה, וילך וידעך עם הזמן".

ואם זה לא נעלם בהמשך הזמן?

"אם זה לא הולך ופוחת כמו שאנחנו מצפים נאבחן את התסמונת הפוסט טראומתית".

ממתי זה נחשב כתסמונת פוסט טראומטית?

"לפי ה-DSM, האבחנה של תסמונת פוסט טראומטית רלוונטית רק חודש לאחר האירוע. במקרה זה נראה מגוון סימפטומים, שמסווגים לאחת מארבע הקבוצות הבאות: הראשונה: עוררות יתר ותחושת דריכות. השנייה: זיכרונות חודרניים, כמו סיוטים בלילה ופלאשבקים. השלישית: הימנעות מפעולות שעלולות לעורר חרדה, גם דברים יום-יומיים כמו לרדת לקחת את הילד מהגן או ללכת למכולת והקבוצה הרביעית היא שינויים בתפיסות לגבי העולם ולגבי האדם עצמו".

מה הכוונה שינוי בתפיסות לגבי העולם?

"אירוע טראומתי משנה את התפיסות שלנו לגבי העולם. אנחנו מתנהלים בעולם עם אמונות בסיסיות, כמו למשל שדברים טובים קורים לאנשים טובים. ב-7.10 קרו דברים רעים מאוד גם לאנשים טובים, וזה נמצא בסתירה לאמונות הבסיסיות שלנו על העולם וחושף אותנו למקריות של החיים ולחוסר האונים שלנו. בתהליך ההחלמה הטבעית יש התאמה של אמונות אלו למציאות החדשה. במקרה של תסמונת פוסט טראומטית יש קושי להתאים את הקוגניציות למצב החדש, או שיש העצמה של אמונות שליליות לגבי העולם, כמו למשל מחשבות שהעולם הוא מקום מסוכן, שאין סיכוי שהדברים ישתפרו וכד'".

ש לא מעט אנשים היום שיגידו שהם חווים חלק מהתסמינים שציינת.

"נכון, בעיקר בתקופה הנוכחית רבים מאתנו חווים תסמינים דומים, אבל לרוב נראה תהליך של החלמה ושיפור הדרגתי. רק במקרים שיש פגיעה בתפקוד או אם מצוקה משמעותית על רקע התסמינים הנפשיים נגדיר זאת כפרעה. חשוב מאוד לשים לב אם יש מהלך של שיפור הדרגתי, כל אחד בקצב שלו. למשל, מי שחשש לצאת מהבית וללכת למכולת, אך בהמשך התחיל לאט לאט לצאת. למעשה נוכל לראות שרובנו עברנו תהליך דומה אחרי ה-7.10. בימים הראשונים חששנו לצאת מהבית, ולאט לאט ובהדרגה חזרנו לשגרה מסוימת בהתאם למצב".

מה קורה עם אנשים שהיו באירוע קשה והם מגיבים בצורה שנראית מנותקת.

"את מתארת מצב של דיסוציאציה – תגובה של ניתוק או ריחוק של המודעות, המחשבות והתחושות הגופניות. זאת תגובה שיכולה להיות תגובה נורמלית לאירוע לא נורמלי, מנגנון הגנה של הנפש. אם זה מתמשך או פוגע משמעותית בתפקוד יכול להיות שזה דורש טיפול".

האם במקרים של ניתוק הפוסט טראומה תופיע בהמשך?

"לא בהכרח. דיסוציאציה שמותאמת לסיטואציה יכולה להיות טובה. למשל כולנו שמענו על אנשים שנכנסו שוב ושוב לשטח המסיבה ברעים והצליחו להציל משם אנשים. יכול להיות שחלקם היו במצב של דיסוציאציה – הרחיקו את התחושות של החרדה והפחד שלהם כך שהצליחו לתפקד בתוך האירוע הנורא הזה. האסון שקרה כל כך גדול שרבים מאתנו חווים ניתוק ברמות שונות, גם הרופא במיון שמטפל בפצועים יכול להיות בסוג של ניתוק, ורק אחר-כך בבית יעלו החוויות שעברו עליו במהלך היום והוא יחווה כאב ועצב.
אבל יש מקרים שבהם במהלך או אחרי אירוע טראומתי יש דיסוציאציה ברמה של  חוסר תקשורת עם הסביבה – זה כבר יותר מורכב".

חשוב לטפל בתסמונת פוסט טראומטית כמה שיותר סמוך לאירוע?

"באופן עקרוני חשוב לטפל כאשר יש אבחנה של תסמונת פוסט טראומטית, אך מחקרים מראים שדווקא משך הזמן שחולף מהחשיפה לאירוע הטראומטי ועד להתחלת הטיפול פחות משמעותי. בין אם ממתינים חודש או חודשיים להתחיל טיפול אין הבדלים משמעותיים ביעילות הטיפול".

זה שונה מהדעה הרווחת שצריך לטפל סמוך לאירוע

"חשוב לציין שהמחקר לא מראה שיש טיפולים שיעילים במניעה של התפתחות תסמונת פוסט טראומטית. במערך הפסיכיאטרי באיכילוב פתחנו בתחילת המלחמה את מרפאת "עוטף איכילוב" שנותנת מענה נפשי למפוני העוטף. אנחנו נותנים מענה סביב האירועים הקשים שקרו והמלחמה שמתרחשת מאז כדי לסייע בתהליך ההחלמה הטבעי, אך אין לנו אפשרות למנוע תסמונת פוסט טראומטית. במקרה של המלחמה הנוכחית בכלל לא ברור מתי מאבחנים תסמונת פוסט טראומטית, שכן אנחנו עדיין באירוע טראומטי מתמשך – אנשים פונו מהבתים שלהם, לחלקם יש בני משפחה חטופים, הרוב נחשפים לאזעקות ומתקפות טילים – הסיפור עוד רחוק מסיום ולכן אנחנו עוד לא בשלב של הפוסט טראומה, ואנחנו כעת מסייעים להתמודדות עם המצב הנוכחי".

אפשר להחלים מפוסט טראומה?

"אפשר להחלים גם בעזרת טיפולים פסיכולוגים, עם או בלי טיפול תרופתי. הטיפול המרכזי הוא התערבות פסיכולוגית – למשל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שהוכח כטיפול יעיל ל-PTSD. הטיפול התרופתי הוא לא הכרחי אבל הוא יכול לעזור להוריד את רמות החרדה, עוררות היתר ולעזור לשינה והרגעה".