המחקר שנערך ע"י פרופ' טניה גורביץ', מנהלת היחידה להפרעות תנועה במערך הנוירולוגי באיכילוב בשיתוף עם צוות חוקרים ממכון ויצמן, הראה שחולי פרקינסון נושמים נשימות ארוכות ויציבות יותר, בהשוואה לדפוס נשימה דינמי עם תנודות גדולות יותר בקצב הנשימה אצל אנשים בריאים. לפי החוקרים ממצאים אלה עשויים להוביל לפיתוח כלים שיסייעו באבחון מוקדם של פרקינסון.
פרקינסון נחשבת למחלה הנוירודגנרטיבית (מחלה הפוגעת בעיקר בנוירונים שבמוח) השנייה בשכיחותה אחרי מחלת אלצהיימר.
כ-10 מיליון אנשים ברחבי העולם חולים בפרקינסון ונוסף על תסמינים הקשורים בהפרעות תנועה: רעד, נוקשות, תנועה איטית ובעיות של שיווי משקל, מסתבר כי המחלה מתבטאת גם בשינוי בדפוסי הנשימה. במחלת הפרקינסון, חלקי המוח ששולטים בנשימה הם בין הראשונים להיפגע ולהתנוון, שנים לפני הופעת התסמינים הקשורים בתנועה. הקשר הזה הוביל את החוקרים להשערה כי אנשים עם מחלת פרקינסון עשויים לשנות את דפוסי הנשימה שלהם, ובפרט את תזמון השאיפה והנשיפה, מה שיכול לשקף את השינוי הבסיסי בבריאותם.
המחקר החדש שנערך ע"י פרופ' טניה גורביץ, מנהלת היחידה להפרעות תנועה ומנהלת המרכז הארצי לטיפול בהנטינגטון במערך הנוירולוגי של איכילוב בשיתוף עם חוקרים ממכון ויצמן למדע – ד"ר מיכל אנדלמן-גור, ד"ר קובי סניץ ופרופ' נעם סובל פורסם בכתב העת Communications Medicine .
על המחקר
המחקר בשיתוף עם היחידה להפרעות תנועה באיכילוב בניהולה של פרופ' טניה גורביץ', כלל 28 נבדקים שאובחנו עם מחלת פרקינסון, בעיקר בשלב מוקדם יחסית של המחלה ו-33 נבדקים בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת.
משתתפי המחקר ענדו מכשיר אלקטרוני קטן ולביש שהודבק על גבי העורף ועקב ברציפות אחר זרימת האוויר באף במשך 24 שעות. המכשיר החדשני פותח במיוחד במעבדה עבור סוג זה של ניסויים. הנבדקים הונחו להמשיך באורח חייהם כרגיל, כך שהמכשיר תיעד כיצד נשימתם השתנתה במהלך הפעילות היומיומית הרגילה שלהם, וסיפק תמונה מציאותית של דפוסי הנשימה שלהם.
בנוסף, כל הנבדקים עברו בדיקה נוירולוגית מלאה, כולל הערכת חומרת מחלת הפרקינסון. לאחר מכן, ניתחו החוקרים את דפוסי הנשימה שנאספו, תוך הפרדה בין זמן ערות לשינה.
ממצאי המחקר
במחקר נמצא כי בזמן ערות, לחולים בפרקינסון דפוסי נשימה שונים באופן משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת הבריאה. באופן ספציפי, השאיפות שלהם נוטות להיות ארוכות יותר ופחות משתנות. כלומר, אנשים עם מחלת פרקינסון נושמים נשימות ארוכות ויציבות יותר, ואילו לאנשים ללא המחלה יש דפוס נשימה דינמי יותר עם תנודות גדולות יותר בקצב הנשימה. השינויים האלה קשורים למרכזי נשימה במוח שנפגעים במחלת פרקינסון.
יתכן כי לתוצאות המחקר פוטנציאל לאבחון המחלה
נמצא כי על ידי ניתוח של 30 דקות בלבד של נתוני הנשימה ובעזרת כלים חישוביים של למידת מכונה, ניתן לזהות נבדקים עם מחלת פרקינסון בשיעור דיוק גבוה של 87%. משמעות הדבר היא כי דפוסי נשימה יכולים לשמש כלי רב ערך לגילוי מוקדם של מחלת פרקינסון ובכך לסייע בניהול יעיל ומיטבי של המחלה.
יתרה מזאת, נמצא מתאם בין שינויים בדפוסי הנשימה, וספציפית בכמה האדם עוצר את נשימתו בעת שאיפה ונשיפה, לבין חומרת תסמיני מחלת הפרקינסון, שנמדדת על ידי סולם סטנדרטי קליני שנקרא
MDS-UPDRS (Movement Disorder Society – Unified Parkinson's Disease Rating Scale). הדבר מצביע על כך שדפוסי נשימה יכולים לסייע בזיהוי המחלה ולספק תובנות לגבי התקדמותה אצל האדם הלוקה בה. חשוב לציין כי מדובר בכלי פשוט, לא פולשני, לא כואב ולא יקר, שיכול להיעשות בו שימוש נרחב בקליניקה.
התקווה עבור חולי פרקינסון
אבחון מוקדם וטיפולים מותאמים יכולים לשפר בצורה ניכרת את איכות החיים ועל כך חשיבות המחקר. לאחרונה חלה התקדמות מחקרית לקראת פיתוח טיפולים שיכולים להאט או אפילו לעצור את התקדמות המחלה. עם זאת, כאשר אדם מאובחן עם מחלת פרקינסון על סמך שינויים בתנועה, תאי מוח רבים באזור האחראי לתנועה כבר נפגעו.
אבחון מוקדם עשוי לאפשר התערבויות רפואיות לפני שמתרחשת פגיעה זו. יתר על כן, להבנת הקשר בין נשימה לבריאות המוח עשויות להיות השלכות רחבות יותר מעבר למחלת פרקינסון, באופן העשוי להעלות תובנות לגבי מצבים אחרים המשפיעים על תפקוד המוח (כגון אלצהיימר), ולסלול את הדרך לגישות מקיפות וכוללניות יותר לטיפול ולניהול מחלות נוירולוגיות.
הממצאים שעלו מהמחקר מרמזים על שינויים בדפוסי הנשימה בשלב מוקדם יחסית במחלת פרקינסון. עם זאת, כדי שהממצאים יהיו בעלי ערך ממשי לאבחון, יש לבדוק את דפוסי הנשימה המתוארים אצל חולי פרקינסון שטרם אובחנו. כלומר, לבחון אם ניתן לא רק לזהות פרקינסון עם שיטה זו, אלא גם לחזות את הופעת המחלה. זהו ההמשך הקריטי של המחקר הנוכחי.