ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research של המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות, עולה כי יש עלייה במספר המומחים במינהל רפואי בישראל וכי משנת 1987 277 רופאות ורופאים את השלימו את התמחות העל. עוד עולה מהנתונים כי מעל 60% ממנהלי בתי החולים הכלליים הם מומחים בניהול רפואי.
מדובר בהתמחות-על רפואית מקיפה המיועדת לרופאות ורופאים מומחים מכלל התמחויות הבסיס, הכוללת מספר מרכיבים: תכנית התמחות של שנתיים בניהול בכיר בשני ארגוני בריאות שונים (בתי חולים, קופות חולים, צה״ל או משרד הבריאות), מתוכן רוטציה של חצי שנה בארגון בריאות אחר; השלמת תואר מתקדם כמו בריאות הציבור, מינהל מערכות בריאות או (מנהל עסקים) ומעבר בחינות בכתב ובעל פה.
בראש צוות החוקרים עמד ד״ר יואל אנג'ל – מומחה ברפואה פנימית, בטיפול נמרץ ובמנהל רפואי באיכילוב, הדוקטורנטית ד"ר הדר גולדשטיין, ד״ר נבו בראל – מתמחה בפנימית ב', פרופ׳ גיל פייר – משנה רפואי למנכ"ל איכילוב וסמנכ"ל רופאים, פרופ׳ מיקי הלברטל – מנכ"ל ביה"ח רמב"ם וד״ר עדי ניב-יגודה – סגן דיקאן בית הספר לניהול מערכות בריאות, האקדמית נתניה.
הממצאים מראים כי בין 1987 ועד 2022 , 277 רופאות ורופאים השלימו את התמחות העל, כאשר מספר הניגשים לבחינות ההתמחות גדל מאוד מאז 2015 – מחציון של 4.5 ניגשים מדי שנה ל-13. החוקרים משייכים את העלייה בין היתר, לחוזר מנכ״ל משרד הבריאות שנכנס לתוקפו ב-2011 ומחייב מומחיות במנהל רפואי לצורך מינוי לתפקידי ניהול בכירים בבתי החולים ובקופות החולים וליסודה של תכנית ״ענבר״ לפיתוח מנהיגות רפואית במערכת הבריאות.
הרוב המכריע (97.1%) של המומחים במנהל רפואי מחזיקים בהתמחויות נוספות, בעיקר ברפואה פנימית, רפואת ילדים, רפואת משפחה או בריאות הציבור. התמחויות מסוימות כמו בריאות הציבור מיוצגות ביתר, בעוד אחרות כמו הרדמה, מיוצגות בחסר. המומחים משלימים את תת- ההתמחות בממוצע 18 שנים לאחר קבלת הרישיון הרפואי.
ישראל היא המדינה היחידה המציעה התמחות פורמלית במנהל רפואי ומחייבת הכשרת ניהול לתפקידים בכירים. בהשוואה, למדינות אחרות, כמו ארה"ב ובריטניה, רופאים בתפקידי ניהול לעתים משלימים תארי MBA או MHA, אך אין זו חובה. המודל הישראלי מציע יתרון משמעותי בכך שהוא מספק הכשרה אחידה, מפוקחת ובהיקף ניתן להרחבה, תוך חיזוק מערכת הבריאות באמצעות רישות בעלי תפקידים הבכירים בכלל הארגונים.
הכותבים מציינים כי הגידול העקבי במספר המומחים בניהול רפואי מעיד על יציבות המודל הישראלי הייחודי ועל פוטנציאל ההרחבה שלו, שעשוי לשמש כדוגמה למערכות בריאות אחרות בעולם. עם זאת, החוקרים מדגישים כי הייצוג המוגבל של מומחים אלה בתפקידים בכירים בארגונים מסוימים, וריכוזם בהתמחויות ואזורים גיאוגרפיים ספציפיים, מחייב התייחסות לשם הגברת הגיוון בהנהגה וצמצום פערים במערכת הבריאות.