בתהליכי הטיפול ומורכבותם, יש מצבים בהם נזק למטופל לא נגרם מטעות אחת ברורה. לעיתים מדובר ברצף של החלטות סבירות, שביחד יוצרות החמצה קלינית משמעותית.
המקרה שלפניך מבוסס על אירוע אמיתי ומשקף סיטואציה יומיומית שבה האבחנה הראשונית ממשיכה להכתיב את אופן החשיבה, גם כאשר מופיעים סימני אזהרה חדשים.
אנו משתפים במקרה הבא לטובת למידה מערכתית.
מה קרה?
מטופלת בת 32, עם רקע של מיגרנה, פנתה מספר פעמים למוסדות רפואיים שונים בשל כאבי ראש עזים וחריגים מאלה שהיא מכירה מהתקפי מיגרנה קודמים.
בחלק מהפניות תואר כאב ראש פתאומי בעוצמה חריגה, המלווה בהקאות.
בוצעו בדיקות CT מוח, ללא חומר ניגוד שפוענחו ללא ממצא חריג.
לאחר כל אחת מהפניות שוחררה המטופלת לביתה.
כשבוע לאחר הביקור הרפואי האחרון נמצאה המטופלת בביתה מחוסרת הכרה. בבירור אובחן דימום תת-עכבישי משמעותי כתוצאה ממפרצת מוחית.
בהסתכלות חוזרת על ההדמיה המוחית ניתן לראות ממצאים מחשידים לדמם.
מדוע קרה?
- ייחוס חוזר של התסמינים למיגרנה קיימת, תוך החמצת שינוי בדפוס הקליני ודגלים אדומים, המכוונים לכאב ראש מסוג Thunderclap (כאב ראש המחשיד למצבים מסכני חיים כגון דימום תת-עכבישי).
- פניות חוזרות של מטופלת עם החמרה קלינית ודגלים אדומים, ללא דיון מחדש באבחנה מבדלת של מצבים מסכני חיים וללא התייעצות עם מומחה.
- הסתמכות על פענוח בדיקת הדמיה, במקרה של ממצאים קליניים מחשידים, ללא הרחבת הברור.
מה למדנו?
- כאשר האבחנה הראשונית אינה נבחנת מחדש, קיים סיכון להחמצה קלינית מתמשכת
- קיומם של דגלים אדומים מחייב בחינה חוזרת של האבחנה וביצוע בדיקות אבחנתיות נוספות.
- במקרה של פער בין החשד הקליני לבין בדיקת עזר אבחנתית (הדמיה, מעבדה, פתולוגיה וכדו') יש לשקול רביזיה של בדיקת העזר ו/או הרחבת הברור.
- פניה חוזרת של מטופל עם החמרה מחייבת עצירה, הערכה מחדש והתייעצות.